לוסטיגר ואח' נ' שופרסל בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא:

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, הגברת לאה לוסטיגר, כתוצאה מנפילה על רצפת המרכול "שופרסל" ברחוב ברזיל ברמת אביב ביום 3.8.09 עת ערכה קניות והחליקה, לטענתה, כתוצאה מרטיבות כלשהי ברצפה.

התובעת ילידת שנת 1925 הייתה כבת 84 ביום התאונה, ובת 88 כיום.

כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בחלקי גוף שונים, ובמיוחד בכף ידה השמאלית. התובעת נבדקה במוקד קופת חולים כללית שם אובחנו שברים בשורש כף יד שמאל בשני איזורים שונים, וידה הושמה בגבס למשך כחודשיים.

הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הנתבעת 1, אשר הינה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או בעלת השליטה ו/או האחראית למקרקעין אשר בשטחם ארעה התאונה. צד ג' 1 היא חברת הניקיון שהתקשרה בהסכמים עם הנתבעת 1, וצד ג' 2 היא המבטחת של צד ג' 1.

המחלוקת נסובה הן סביב סוגיית האחריות והן לעניין גובה הנזק.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

לטענת התובעת, על הנתבעת 1 כבעלים וכמפעיל של המרכול קמה חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע סיכונים בלתי סבירים אשר עלולים לפגוע בלקוחות. לטענתה, התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות של הנתבעת 1 ו/או עובדיה ו/או שלוחיה, אשר הנתבעת 1 אחראית למעשיהם או מחדליהם באופן ישיר ו/או שילוחי. לטענתה, הוכח קיומו של מפגע ברצפת המרכול, ומדובר בסיכון בלתי טבעי בגינו היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות אשר לא ננקטו; הנתבעת לא הבחינה במפגע הרטיבות במועד סביר, לא הזהירה ולא הציבה שלט על מנת למנוע מעבר, לא הסירה את המפגע במהירות, התעכבה בזימון עובדי ניקיון, ואף קיצצה בכמות עובדי הניקיון העובדים בחנות.

עוד מוסיפה התובעת כי במקרה דנן, בהתאם להוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן לא היתה לה הידיעה או לא היתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, וכי התאונה נגרמה ע"י נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו.

טענות הנתבעות

הנתבעת מנגד הכחישה את אחריותה לתאונה, וטענה כי לא נהגה ברשלנות, וכי אין עילה להיפוך נטל הראייה, ומכל מקום יש לייחס אשם תורם ניכר לתובעת. הנתבעות אף הכחישו את הקשר הקשר הסיבתי בין רוב נזקי התובעת לתאונה, כמו גם תוכן חוות הדעת שצורפה.

לחילופין הנתבעות טענו כי הצד השלישי קיבל על עצמו ביצוע עבודות הניקיון במרכול, ואף התחייב בחוזה לשפותן במקרה של נזק הקשור לעבודתו, ונזקיה של התובעת נגרמו כתוצאה מחוסר זהירותם ו/או רשלנותם ו/או הפרת חובה חקוקה ו/או הפרת הסכם מפורשת מצד הצדדים השלישיים ו/או עובדיהם. אי לכך ככל שתחוייבנה הנתבעות כלפי התובעת הרי שיש להטיל את האחריות על צד ג' הן מכוח אחריות נזיקית והן מכוח אחריות חוזית. עוד הוסיפו הנתבעות כי צד ג' 1 התחייבה לערוך ביטוח צד ג' שיכלול גם אותה.

טענות צדדי ג'

צדדי ג' מכחישים גם כן אחריותם לתאונה ואף את אחריותם כלפי הנתבעות, וטענו כי צד ג' 1 העסיקה עובדים מיומנים ונקטה בשיטות עבודה בטוחות לרבות הצבת שילוט. לטענתם, אין להטיל עליהן חבות מכוח הסכם ההתקשרות, וזאת משום שעל פי ההסכם, מוטלת עליה אחריות רק מקום שבו נגרם נזק עקב מעשה או מחדל רשלני שלה; במקרה זה אין היא נושאת באחריות נזיקית לאירוע, ולפיכך אין גם להטיל עליה אחריות וחבות מכוח התחייבות חוזית.

זאת ועוד, לטענתן, דין התביעה נגדן להידחות אף מאחר שהיקף ותדירות העבודה נקבעו ע"י הנתבעת 1 אשר מעשיה ואו מחדליה הם שהביאו לקרות התאונה, וביניהם העסקת הצדדים השלישיים בהיקף מצומצם ו/או בהיקף שאין בו די לתת פתרון מלא לבעיות הניקיון במרכול, ובפרט לבעיות ניקיון דחופות, והנהיגה שיטת עבודה שאין בה די למנוע תאונות מעין אלו. הצדדים השליישים הוסיפו כי הנתבעת נמנעה אף מלהודיע לעובד הניקיון מטעם הצדדים השלישיים על הליקוי המתואר בכתב התביעה לצורך סילוקו.

עוד טענו הצדדים השלישיים כי הנתבעת גרמה להם נזק ראייתי, בכך שלא יידעה את עובדיה אודות התאונה ולא מסרה למנהלי חברת הניקיון הודעה על האירוע בזמן אמת, וכי הדבר נודע לה רק עם שליחת הודעת צד ג' לאחר שעברה תקופה ארוכה, וצד ג' 1 לא יכולה לתשאל את עובדיה מה ארע באותו יום ולברר על אודות התאונה.

לבסוף טענו צדדי ג' כי הוראות ההסכם אינן כוללות התחייבות להוספת הנתבעות כמבוטח נוסף לצד השלישי.

דיון והכרעה